בחורה יושבת אצל הספרית שלה ומסתפרת לקראת הטיול עם החבר שלה לרומא.
היא הזכירה את הטיול לספרית שהגיבה, "לרומא? למה שמישהו ירצה לנסוע לשם? זה צפוף מלוכלך ומלא איטלקים. את מטורפת אם את נוסעת לרומא… אז, איך את טסה לשם?"
"אנחנו טסים בקונטיננטל", הייתה התשובה, "קיבלנו מחיר מצוין."
"קונטיננטל?", נדהמה הספרית, "זו חברת תעופה נוראית. המטוסים שלהם ישנים והדיילות מכוערות והם תמיד מאחרים… אז, איפה אתם מתאכסנים ברומא?"
"נהיה במקום קטן ואקסקלוסיבי המשקיף על הנהר טיבר ונקרא טסטה."
"אל תמשיכי. אני מכירה את המקום", התפרצה שוב הספרית, "כולם חושבים שזה הולך להיות מיוחד ואקסקלוסיבי אבל זה חור, המלון הגרוע ביותר בעיר. החדרים קטנים השירות חצוף והמחירים מוגזמים… אז, מה אתם מתכוונים לעשות כשתגיעו לשם?"
"אנחנו נלך לראות את הוותיקן ומקווים לראות את האפיפיור!"
"זה טוב", צוחקת הספרית, "אתם ועוד מיליון אנשים מנסים לראות אותו. הוא יהיה בגודל של נמלה. מה אני אגיד לך, בהצלחה בטיול שלך, את תזדקקי לזה."
לאחר כחודש הבחורה חוזרת למספרה לתספורת.
הספרית שואלת אותה על הטיול ברומא.
"זה היה נפלא", מסבירה הבחורה, "לא רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של קונטיננטל, אבל היה שם אובר-בוקינג ושדרגו אותנו למחלקה הראשונה. האוכל והיין היו מעולים ודייל חתיך שירת אותי כל הטיסה. המלון היה נהדר. הם רק סיימו שיפוץ של 5 מליון דולר והוא היה פנינה. המלון הטוב ביותר בעיר. גם הם היו מלאים ולכן הם התנצלו ונתנו לנו את הסוויטה של הבעלים, ללא תוספת מחיר!"
"נו", מלמלה הספרית, "זה טוב אבל אני יודעת שלא הגעתם לראות את האפיפיור."
"למען האמת", אמרה הבחורה, "היה לנו מזל משום שכשסיירנו בוותיקן, איש המשמר השווייצרי טפח לי על הכתף והסביר שהאפיפיור מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים, ואם אואיל בטובי להיכנס לחדרו הפרטי ולהמתין כדי האפיפיור יברך אותי אישית. כמובן שחמש דקות אחרי זה, האפיפיור נכנס ולחץ את ידי. אני כרעתי ברך והוא אמר לי מספר מילים."
"באמת? מה הוא אמר?"
הוא אמר, "מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזאת…"
