אדון אחד, מאוד נשוי,
יועץ לענייני מיסוי,
היה נוהג להסתלבט,
ולצ´וטט באינטרנט.
נשים רבות מבלי משים,
צד ברשתו אותו מקסים,
ואחרי צ´יטוט נרגש,
היו קובעות איתו מפגש.
את האמת תמיד אמר,
לב רווקות הוא לא שבר.
הציג עצמו כאיש נשוי,
בלי שום סיפורי כיסוי.
הקפיד לפגוש רק נשואות,
שרק חיפשו הרפתקאות,
והתאוו לריגושים,
בלי לחפוץ בגירושין.
רק אל יהא לבכם חושש,
הוא בקונדומים השתמש,
מסיבוכים תמיד נמנע,
הבנתם כבר את התמונה?
עם בנות זוגו תמיד חגג,
ברמת גן, בדירת גג,
של חבר, רווק מושבע,
אותו הכיר בעבודה.
אך יום אחד בתום מפגש,
נוכח הזוג המרוגש,
כי הקונדום בפנים נותר,
ולשלפו כלל אי אפשר.
אכן מצב מאד עגום,
מחד – יש סכנת זיהום.
אך אם יפנו הם למיון,
עלול לדלוף דבר הזיון.
הזמן עובר, לא יעזור,
צריך הביתה לחזור.
מה עושים כאן? מה עושים?
ממש זקוקים כאן לניסים.
ואז האיש פתאום נזכר:
הן כאן רופא למטה גר.
ממש קומה אחת מתחת,
הם חיש ירדו אליו ביחד.
בדלת ד"ר מ. כרמון,
הם צלצלו בפעמון,
אמרו לדוקטור שפתח:
"אתה כאן לעזור מוכרח".
ללשכתו אותם הזמין,
על הספה פרש סדין,
את הגברת חיש הפשיט,
מישש פיתחה ואז החליט:
מחולצתו שלף הוא עט,
ובתוכה איתו חיטט,
את הקונדום חילץ הוא כך,
השליך אותו ישר לפח.
הוא אף סירב לכל תשלום,
ושח לזוג הקצת המום:
"ברור לכם וגם לי,
שהביצוע לא סטרילי.
שכן איני גניקולוג,
לא כירורג או אורולוג.
כאן השתמשתי בתיאוריה,
אני סתם דוקטור – להיסטוריה!
