כשאלוהים ברא את הפרד הוא אמר לו, "אתה תהיה פרד. אתה תעבוד באופן קבוע מהזריחה ועד השקיעה ותישא מטענים כבדים על גבך. אתה תאכל דשא ותהיה חסר אינטליגנציה. אתה תחיה 50 שנה!"
הפרד ענה, "לחיות 50 שנה כאלה זה יותר מדי. בבקשה תן לי לחיות לא יותר מ 20 שנה."
אלוהים נענה לבקשתו וכך היה.
כשאלוהים ברא את הכלב הוא אמר לו, "אתה תהיה חיה ערנית שתשמור על ביתו של האדם, ותהיה חברו הטוב ביותר. אתה תאכל את שאריות המזון שלו ותחיה 25 שנה!"
הכלב ענה, "לחיות כמו כלב בצורה כזו במשך 25 שנה זה יותר מדי. תן לי לא יותר מ 10 שנה."
אלוהים נענה לבקשתו וכך היה.
כשאלוהים ברא את הקוף הוא אמר לו, "אתה תהיה הקוף. אתה תנתר מעץ לעץ כמו אידיוט, תוציא צלילים מצחיקים מהפה שלך ותעשה מעצמך צחוק. ואתה תחיה 20 שנה!"
הקוף ענה, "לחיות כמו ליצן במשך 20 שנה זה יותר מדי. אל תיתן לי יותר מ 10 שנה."
אלוהים נענה לבקשתו וכך היה.
לבסוף כשאלוהים ברא את האדם הוא אמר לו, "אתה אדם, הישות הרציונאלית היחידה שתלך על הארץ. אתה תנצל את האינטליגנציה שלך כדי לשלוט בכל החיות. אתה תמשול על הארץ ותחיה 20 שנה!"
האדם ענה, "להיות אדם רק למשך 20 שנה זה לא מספיק. בבקשה תן לי גם את ה 20 שנה שעליהם ויתר הפרד, את ה 15 שנה שעליהם ויתר הכלב וה 10 שנה עליהם ויתר הקוף."
אלוהים נענה לבקשתו וכך היה.
ומאז חי האדם בצורה הבאה:
הוא חי 20 שנה כאדם – כמו שאלוהים הקצה לו בבריאתו.
אחרי זה הוא מתחתן וחי עוד 20 שנה כמו פרד – סוחב דברים כבדים על הגב שלו מזריחה ועד שקיעה.
בתום התקופה הזו הוא יולד ילדים וחי 15 שנה כמו כלב – שומר על הבית ואוכל את שאריות המזון אחרי ילדיו.
ולבסוף בזקנתו הוא חיי 10 שנה כמו קוף – מתנהג כמו אידיוט כדי לשעשע את נכדיו.