בשבוע שעבר אכלתי עם כמה חברים במסעדה ושמתי לב שלמלצר שטיפל בנו היה כף-מרק בכיס חולצתו.
הדבר נראה לי מוזר, אבל לא ייחסתי לזה משמעות רבה באותו רגע. אך יכולתי להבחין שגם למלצר אחר, אשר הביא לנו את המשקאות, יש כף-מרק בכיסו.
אז, החלטתי להסתכל סביב ואכן הבחנתי שלכל המלצרים במסעדה יש כף-מרק בכיס החולצה.
כאשר המלצר שלנו חזר לשולחן שאלתי אותו, "למה הכף?"
"ובכן", הוא הסביר, "בעלי המסעדה העסיקו לא מזמן חברת ייעוץ שמתמחה בהתייעלות. הם בחנו את כל תהליך ההגשה שלנו במשך כמה חודשים. הם הגיעו למסקנה שהפלת כף המרק אצל הלקוחות גבוהה ב- 73% מיתר הסכו"ם. משמעות הדבר היא שבממוצע נופל כף-מרק 3 פעמים בשעה. בעזרת השיטה שהוצעה על ידי חברת הייעוץ, הצלחנו לחסוך 1.5 שעת אדם למשמרת."
כשסיימנו לדבר, שמעתי קול מתכתי מאחוריי. המלצר שעבר שם הרים מייד את כף המרק שנפל מהשולחן שלידינו והחליף אותו עם כף שהייתה בכיסו.
כאשר המלצר עבר ליד שולחני, שמעתי אותו אומר, "אקח כף נוסף כאשר אחזור למטבח במקום לגשת כרגע במיוחד."
הייתי ממש נדהם. הודיתי למלצר שלנו על סבלנותו. "על לא דבר", ענה ולקח את ההזמנה שלנו.
החברים שלי המשיכו לדבר בין עצמם ואני המשכתי להסתכל מסביב. אז, שמתי לב בזווית העין כי חוט דק היה תלוי ברוכסן מכנסיי המלצר שלנו.
מייד הסתכלתי הלאה והבחנתי שגם ליתר המלצרים יש חוט כזה תלוי.
שאלתי את המלצר, "סליחה, אבל למה החוט הזה?"
"אה כן", ענה והתחיל ללחוש לי, "אותה חברת ייעוץ שסיפרתי לך עליה מצאו שאנחנו יכולים גם לחסוך זמן בשירותים."
"איך?" שאלתי אותו.
"תראה", ענה לי, "אם קושרים את החוט בקצה ה… אתה יודע, הזה שלנו, אנחנו יכולים להוציא אותו מעל המשתנה מבלי לגעת בו. על ידי כך אנחנו מבטלים את הצורך לגעת בו ביד ולכן אין צורך לשטוף ידיים לאחר מכן, וכך אנחנו מקצרים את השהות בשירותים ב- 93%."
"מדהים!", עניתי לו. יש בזה משהו.
אבל המשכתי לחשוב ונאלצתי לשאול שוב את המלצר, "סליחה, אני מבין שהחוט עוזר לכם להוציא 'אותו', אך, איך אתם מכניסים 'אותו' למקום בחזרה?"
"טוב", לחש המלצר, "אינני יודע איך מסתדרים יתר המלצרים אבל אני משתמש בכף-המרק…"
